רוצה להיות ראש עיר?

בסוף אוקטובר יתקיימו בחירות לרשויות המקומיות. לעת עתה מסתמן כי רוב ראשי הערים המכהנים ממשיכים לקדנציה נוספת. איך זה יכול להיות?

אחת לחמש שנים הזירה הפוליטית המקומית מתעוררת לחיים. עסקנים פוליטיים מחככים ידיהם בסיפוק רב, בתי הדפוס מקבלים הזמנות לעלונים שעתידם להיות מושלכים בצדי הרחוב, ועל גבי  דפי המקומונים מתחילות לצוץ מודעות תעמולה בנושאים שעד עכשיו אף אחד לא חשב לדון בהם בפומבי או חס וחלילה להפוך אותם לדיון ציבורי. אך עם כל זאת, קצת קשה להגדיר את הלך הדברים כהצגה הטובה בעיר. למעט קומץ מועט של פעילים וריבוי יתר של מועמדים, רוב התושבים, בעיקר בערים הגדולות, מעדיפים להישאר אדישים לנוכח מערכת הבחירות והשאלה מי יהיה ראש העיר הבא או מה יהיה הרכב המועצה לא נמצאת בראש מעייניהם. רק לצורך סקירה כללית, להלן אחוזי ההצבעה למספר רשויות מקומיות בגוש דן: בת ים 37%, חולון 39%, רמת גן 38%, תל אביב 35%, גבעתיים 41%, ראשון לציון 45%, רחובות 46%. לצורך השוואה, אחוזי ההצבעה בבחירות הארציות בתחילת השנה הנוכחית עמד על 67%. בבחירות המקומיות מעל מחצית מהאוכלוסייה לא טורחים כלל  לצאת מהבית ולהצביע. נשאלת השאלה למה, למה אנשים מסרבים לממש את זכותם הדמוקרטית לבחור מישהו או מישהי אשר ידאגו לצרכים הבסיסיים שלהם מידי יום ביומו.

התשובה לכך טמונה בגברת כהן, פנסיונרית של בנק לאומי, אשר יוצאת מידי יום שני לכיוון תחנת האוטובוס. בדרך לתחנה היא חוצה במעבר חצייה שכבר הרבה שנים עברו מאז שטרחו לשפוך קצת צבע לבן להדגשתו. שלושים מטר לפני תחנת האוטובוס, יש בור של עשרים סנטימטר במרכז המדרכה כתוצאה מוונדליזם של בני נוער. פעם גברת כהן הייתה לוקחת קו אוטובוס אחד למתנ"ס הציבורי, אך כעת היא זקוקה לשני קווים או לקו אחד והליכה של מספר דקות. בגילה היא חושבת פעמיים, לא בגלל שהיא עצלנית, אין לה בעיה ללכת מספר דקות, העניין הוא שבדרך למתנ"ס יש עצים שלא טרחו לגזום אותם כבר הרבה זמן וענפיהם חוסמים את המדרכה, מה שמאלץ תושבים רבים ללכת בשולי הכביש. גברת כהן וודאי לא יודעת את זה, אבל היא האחראית הישירה לכל ליקויי הבטיחות שהיא נתקלת בהם מדי יום שני. בבחירות האחרונות כהן לא ניצלה את זכותה הדמוקרטית בתחום מגוריה כמו מרבית מחבריה. לו הייתה מתעניינת בפרסומים המפליגים בהבטחות כאלה ואחרות, יכלה וודאי לשמוע על מועמדים המודעים לבעיות המציקות לה ואף מבטיחים לתקן אותן.

מעל גברת כהן, מתגורר אלמן חביב בשם אדון ישראלי. לאדון ישראלי יש שני בנים – הבכור מבין הבנים, שגיא, מתמודד לראשות העיר. שגיא קיבל את ההחלטה שמונה חודשים לפני מועד הבחירות הקרוב. הוא נרשם כמתמודד והחל לבצע סבב שיחות טלפוני בין החברים. באותו היום הוא אפילו הספיק ללכת לבית הדפוס ולהזמין עלונים, דגלים, חולצות ופלקטים ענקיים הנושאים את שמו ופרצופו כדי שכולם ידעו שהוא מתמודד לראשות העיר מול ראש העיר האגדי שנמצא כבר מספק קדנציות בשלטון. רוב הסיכויים שגברת כהן לא תצביע לשגיא, לא בגלל שהיא לא חושבת שהבן של אדון אברהם לא מתאים להיות ראש עיר, היא מכירה אותו מגיל צעיר, היא לא תצביע כי היא לא מבינה את החשיבות של ההצבעה. רוב התושבים אינם מבינים את המשמעות של בחירת ראש עיר, למעשה בחירת ראש עיר וחברי מועצה נוגעת אליהם הרבה יותר מאשר בחירת ראש ממשלה. האבסורד הוא שבבחירות מקומיות אנשים שאננים כי אף אחד לא מסביר להם באופן מעשי מה ההשלכות של הענקת סמכות השלטון באזור מגוריהם. הבן של אדון אברהם לא מתמצא בפוליטיקה, אבל יש לו לב זהב. הוא רוצה לשנות ומאמין שהוא יכול לתרום הרבה מאוד לתפקודה של העירייה. אבל שגיא לא כל כך יודע לעשות קמפיין בחירות, פילוח מצביעים, פרופיל מצביע, דף מסרים, יחסי ציבור, נראות ציבורית, חוגי בית, רטוריקה ועוד כהנה וכהנה כלים שפוליטיקאי צריך שיהיה לו בארגז, או לאנשי המקצוע שלו בארגז, על מנת לזכות בלבם של הבוחרים.

גם השנה, כמו כל שנה, יקומו מספר מתמודדים שיכריזו כי רק הם יכולים לשנות. אנחנו נסתכל על השלטים שלהם שיהיו זרוקים על הרצפה או נביט בפרצופם המרוח על גבי העיתון ושנינו נדע שאחרי הבחירות אנחנו לא נשמע עליהם יותר. להם, וגם לנו, זה נראה לגיטימי לחלוטין שהם ניסו להיות הקול הציבורי שלנו, וכעת משלו נתנו בהם את אמוננו (ובצדק רב דרך אגב), הם יעזבו אותנו לנפשנו. מי שבאמת רוצה לשנות מגיע עם אג'נדה שאיננה נזכרת לצאת החוצה ארבעה חודשים לפני הבחירות. אם הפוליטיקאים החדשים ידעו לגייס את הצוות הנכון או לחלופין היו מספיק זריזים ונצמדו לאנשים הנכונים הם וודאי נבחרו למועצה, אך זו רק המדרגה הראשונה. על מנת להיבחר לכס המלכות עליכם לפעול בשיטתיות ובדבקנות למטרה, רק כך תגיעו אל יעדכם. רוב הציבור לא יביע התנגדות להעניק את המנדט הציבורי בשביל מישהו שילחם בשבילם עד זוב דם או בשביל מישהי שאינה מפחדת להתמודד עם אתגרים ועושה זאת על הצד ביותר. הציבור רוצה אנשים שלא נעלמים ויורדים למחתרת חודשיים אחרי הבחירות. כמו מערכת יחסים בינו לבינה, גם בבחירות לראשות העיר מתקיימת מערכת יחסים. רוב האנשים אינם אוהבים בני זוג לסטוצים. הם אוהבים קשר ארוך טווח, יציב, כזה שלא עושה להם בעיות. אם אתם מבקשים מהם לבגוד בקשר שלהם עם ראש העיר, כדי מאוד שתתנו להם הצעה שקשה לעמוד בפניה, שתקסימו אותם, שתרעיפו עליהם אהבה לאורך זמן. הציבור רוצה לראות תוצאות, רוצה לראות שינוי, רוצה משהו אחר – אם לא תשכילו לתת לו את זה, לעולם לא תשבו על כס הברזל.

 Game-of-Thrones-Iron-Throne-Replica-Chair

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s