הסכסוך כמרקחה – הגבול הירוק מדם

יכול להיות שאנו עומדים בפתחו של עידן חדש או לחלופין אולי בפני עוד משהו לאוסף הפסיפסים שיש לנו בהקשר של שיחות השלום במזרח התיכון. על מנת להבין לעומק את גלגולי הסכסוך לדורותיו בין הישראלים לפלסטינים, החלטתי להפשיט את הדברים ולצאת בסדרת פוסטים המסבירה מה זה גבולות 1967', איך נוצרו הפליטים הפלסטינים ולמה לפרק ההתנחלויות ולהקים מדינה פלסטינית זה חלום רחוק שיעלה לנו בהרבה דמעות. סדרת כתבות על הסכסוך – חלק ראשון "הגבול הירוק מדם"

אוכלוסיית היהודים באזור המזרח התיכון ידעה עליות ומורדות. אין טעם להתחיל לספר על גלגול היהודים לחבלי הארץ והתרחבות היישוב היהודי מכמות מזערית לממדים ענקיים ע"י מבצעי העפלה. אך נציין כי האנטישמיות ורדיפת היהודים ברחבי העולם, אשר מאורעות השואה היו התבטאות לקצה גבול יכולתה של האנטישמיות, הביאו את היהודים להאמין כי ארץ אשר תכיל אך ורק יהודים היא הפתרון היחידי בשבילם. היישוב היהודי חלק את הארץ עם הקהילה הערבית תחת מספר שלטונות שהתחלפו עם השנים, זאת בהתאם לקולוניות ששלטו בחבל ארץ באותה תקופה. לאחר מסכת לחצים לוביסטית ארוכה שהחלה עוד בבריטניה בתחילת המאה ה-19, התקבלה ההכרה כי היהודים צריכים להתיישב בחבל מולדת המוכר כיום לעולם כישראל. לאחר שתי מלחמות עולם והרבה מאוד לחצים התקבלה ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ העתידית ושירטוט גבולותיה בשנת 1947. באותה עת, חלקו את הארץ הישוב היהודי והקהילה הערבית. בכ"ט בנובמבר 1947, העצרת הכללית של האו"ם קיבלה את החלטה מספר 181 שקבעה כי ארץ ישראל תחולק ממערב לנהר הירדן לשלושה חלקים: מדינה יהודית, מדינה ערבית ושטח בינלאומי. תוכנית החלוקה דיברה על חלוקת שטחה של ארץ ישראל המנדטורית (27,009 קמ"ר) למדינה יהודית (15,000 קמ"ר) שתכלול בתוכה את רצועת החוף, הגליל המזרחי והעמקים הצפוניים, הערבה, דרום הנגב ומפרץ אילת. המדינה הערבית (12,000 קמ"ר) הייתה אמורה לקבל את הגליל המרכזי והמערבי, חלקו המזרחי של הנגב, באר שבע, גב ההר ובקעת הירדן, יפו וכמובן את רצועת עזה המורחבת הכוללת בתוכה את מישור החוף הדרומי ומתחבר עד לרצועת הנגב המערבי (באזור הגבול על מצרים). אזור ירושלים ובית לחם (187 קמ"ר) היה מיועד להיות שטח ניטרלי, בינלאומי, למושל הייתה האפשרות להפעיל כוחות שיטור על מנת לשלוט בסדר הציבורי. השטח של מדינת ישראל בתוכנית החלוקה היה מקוטע. תוכננו שני נקודות חיבור שהיו אמורות לחבר בין החלק הצפוני לחלק הדרומי של המדינה החדשה. בשטחה של המדינה היהודית התגוררו 598,000 יהודים ו- 497,000 ערבים. במדינה הערבית התגוררו 725,000 ערבים ו-10,000 יהודים.

נלקח מהאתר של "שאול אריאלי"

ארגון הלח"י הגיב על תוכנית וכתב כי הארגון "מברך על הכרת האו"ם בזכותו של העם העברי לעצמאות במולדתו, אך מגנה את חלוקת ארץ ישראל שהינה פשע כלפי האמת ההיסטורית הגיאוגרפית והכלכלית של הארץ וגזל כלפי העם העברי". בזמן שהחלק הארי של היהודים תמך בתוכנית הבריטית, הרוב הגדול של הערבים התנגד לה. תגובת הקהילה הערבית לתוכנית החלוקה הייתה קיצונית הרבה יותר. ג'מאל אל-חוסייני, ראש המשלחת הפלסטינית לאו"ם אמר כי "קו החלוקה לא יהיה אלא קו של דם ואש". הקהילה התנגדה באופן עקרוני לזכותם של היהודים למדינה עצמאית בארץ ישראל. יום לאחר ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה החלה מלחמה (מלחמת העצמאות) בין היישוב היהודי לקהילה הערבית בארץ. מפתיחת המאורעות האלימים ועד חודש מרץ, היישוב היהודי נקט באסטרטגיית הגנה וניסה לשרוד. בעשירי למרץ הופעלה תוכנית ד' שהמטרה האסטרטגית שלה הייתה לכבוש כמה שיותר שטחים לפני הכרזת המדינה. ב-14 במאי, דוד בן גוריון הכריז על הקמת ארץ ישראל ויממה לאחר מכן צבאות ערב (סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, עיראק וסעודיה) ביצעו פלישה לארץ ישראל המוכרזת. הקרבות היו עקובות מדם אך צה"ל שתוגבר ע"י משלוחי נשק ועולים חדשים הצליח להתמודד בצורה מרשימה עם המתקפות ומסוף פברואר 1949 החלה ישראל לחתום על הפסקת אש מול צבאות ערב.

Partition-Armistice

גבול הפסקת האש נקרא "הקו הירוק" ששורטט בעצם בעיפרון ירוק על גבי המפה (נקרא גם גבולות 1949/ 1967). גבול הפסקת האש הגדיל את שטחה של מדינת ישראל בצורה משמעותית וחיבר בין שתי הגושים המפוצלים שנקבעו בתוכנית החלוקה למקשה אחת ואף הרחיב את האדמה שקיבלו היהודים בתוכנית החלוקה. בתום המלחמות היה שטחה של מדינת היהודים 20,770 קמ"ר והאוכלוסייה מנתה קרוב למיליון כאשר מתוכם האוכלוסייה הלא יהודית שנשארה בשטח מנתה כ- 156,000 ערבים. אוכלוסייה ערבית רבה, אשר ראתה את הלך הרוח של הקרבות, העדיפה לנטוש את אזור מגוריה ולעבור לגור במקום בו הם אינם צריכים לחשוש מהיותם מיעוט. המדינה הערבית שהייתה אמורה לקום לצד המדינה היהודית לא קמה בסופו של דבר. חלק מהשטח סיפחה אליה מדינת ישראל, החלק המזרחי (הגדה המערבית) סיפחה ממלכת ירדן והחלק המערבי (רצועת עזה) סיפחה לעצמה מצרים. הקהילה הערבית נשארה עם טעם רע בפה. הרוב שהפך למיעוט קיבל כעת כינוי חדש "פליטים", והחלום על המדינה שכמעט הושגה לא נאבד אלא רק החל.

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה הסכסוך כמרקחה, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הסכסוך כמרקחה – הגבול הירוק מדם

  1. פינגבאק: הסכסוך כמרקחה – עצור, גבול לפניך? | אלירן מלכי – יחסי ציבור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s