ונעבור לאייטם הבא

באותו בוקר של הפעימה השלישית לשחרורם של המחבלים כמחווה לראשות הפלסטינית, הגיע לאולפן של אורלי וגיא בערוץ 10 יעקב טובול. מר טובול הוא אב שכול לבנו ליאור שנרצח באוגוסט 1992. ליאור יצא מביתו לכיוון גבעת זאב ומכונית ובה שלושה מחבלים אספה אותו ועוד חבר באיומים, כפתו ודקרו אותם למוות בכל חלקי גופם. גופותיהם הכפותות של ליאור טובול וחברו הטוב רונן לוי קרמני נמצאו כעבור שתי יממות בואדי שבין בית חנינא לשכונת רמות. לשניים נערכה הלוויה משותפת והם נקברו זה לצד זה בטרם מלאו להם 18. השב"כ עצר את האחראים לפיגוע הדקירה. במהלך עסקת שליט, יעקב הגיע לאוהל המשפחה והביע את הסכמתו לשחרור אחד מרוצחי בנו תמורת חזרתו של גלעד הביתה. זה לא מעשה פשוט לשחרר את רוצחי בנך לחופשי. יעקב עשה את זה. כעת עוד אחד מרוצחי בנו צפוי להשתחרר, אך הפעם בתור מחווה לרשות הפלסטינית. יעקב לא מסכים לשחרר, מחוות לא צריכות להיות מלוות בשובל זכרונות נטופי דם, ויעקב מזומן להתראיין על כך בטלוויזיה.

ראיון עם אב שכול יהיה לעד טעון. הרבה רגשות של כעס ושכול מצד האב מתנגשות עם עודף סימפטיה של עיתונאים מתחלפים. אי אפשר באמת לנהל ויכוח ענייני עם אדם שבנו נרצח וכעת משחררים את רוצחו  לחופשי. הסיבה היחידה שהוא מגיע לאולפן היא בכדי להביע רגש אותנטי בשידור חי. כמובן שלשם השלמת הדיון  חובה להצמיד גם איזה חבר כנסת ועוד זווית משפטית/אקדמית לנושא. הראיון החל, אורלי וילנאי נותנת מעט רקע לסיפורו האישי של האב השכול, והוא מצידו משלים לה פרטים קריטים בסיפור בנו "הוא נדקר 24 פעמים". וילנאי מתחילה להוביל את האייטם לכיוון משפחת שליט שמר טובול תמך בשחרור בנם. מצמוץ קל מצד הצופה ואופס – האב מותח ביקורת חריפה על משפחת שליט וחוסר הסולידריות מצידה:

יעקב: "איפה נועם שליט? איפה הבן שלו?"

וילנאי: "אולי מתוך מבוכה…"

יעקב: "לא מתוך מבוכה. הם עושים את הכסף שלהם בארצות הברית. בהרצאות".

פה הייתה אמורה להדלק לעורך התוכנית נורה אדומה. משום מה, זה לא קרה והאב המשיך להטיח אמרות בשידור חי: "אנחנו בשר התותחים של המדינה", "ביבי סוגר וילון כדי לא לראות אותנו". וילנאי, כעיתונאית מנוסה, הבינה שיש פה בעיה וניסתה לשמור את הדיון ברמת המיקרו ולהתמקד במצב היחסים דאז בין משפחת שליט למשפחת טובול. יאמר לזכותה שהיא הצליחה, מפלס המתח ירד, וגיא מרוז עשה קישור בין האב השכול, ההפגנה הצפויה באותו ערב כנגד שחרור המחבלים ועבר בצורה אלגנטית לח"כ שטרן שהמתין בסבלנות למספר שאלות על המשא ומתן המדיני.

לפתע, במהלך לא ברור לחלוטין, החליטה וילנאי פשוט להכנס לשיחה ולהטיל פצצה על האב השכול: "יעקב, אני חייבת להתחבר למשפט שאתה מושמע בו פעם אחר פעם במהדורות החדשות. אתה אומר אם הדבר הזה יקרה אני אפגע בעצמי. קודם כל אני רוצה לבקש ממך שלא תעשה כלום".

וממש כמו בלחיצה על כפתור, האב השכול פתח במונולוג "אני מאשים" הפרטי שלו. אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית, במקרה הספציפי הזה, וילנאי לא רק כיוונה את ידו של טובול אל האקדח, היא גם ציידה אותו בקלצ'ניקוב ותריסר מרגמות. השכול התפוצץ על המסך, לא היה ניתן לעצור את האב שדיבר מדם ליבו ובעיניים נוצצות:
"20 אחוז בחיים נשאר לי. זה הילד הבכור שלי. 80 אחוז מהחיים שלי הלכו. את מבינה?
אני כל היום מרים טלפון 'איפה הילדה שלי, מה נשמע', 'איפה הילד שלי', למרות שהוא עובד עם ערבים."

בשלב הזה נראה כאילו האב הוציא הכל אבל זו הייתה רק ההקדמה:
"אני חי עם טלפון כל היום. אני לא יכול ללכת (לבד מהפחד). אני נכנס לאוטו אני נועל אותו (מבפנים). בלילה אין לי שינה. 23 שנה אני לא ישן. אני לא ישן וביבי ישן. אשתי קוראת לי לבוא למיטה, אני כל הזמן אומר לה 'לא, יש סרט מתח'. אני עם סיגריות, 5 קופסאות מרלבורו ביום. אני מעשן 5 קופסאות סיגריות ביום. עובד, עושה טעויות, עובד, עושה טעויות. לפעמים אני נוסע, לא יודע לאיפה לחזור, מתקשר לבן שלי 'בוא תחזיר אותי'. (פעם אחת) הייתי צריך להגיע לתלפיות והגעתי לראשון. הבן שלי החזיר אותי מראשון כי לא ידעתי איפה הבית שלי. וביבי לא מעניין אותו."

וילנאי ניסתה להפעיל את כל מאגרי האמפתיה שלה וללחוש לליבו 'גם ראש הממשלה הוא אח שכול' אך כשהשכול מתפוצץ בשידור חי, אף אחד לא יכול לעצור אותו:

"איזה אח שכול הוא?  אני לא מבין איך הוא אח שכול, במה?  אחיו, עם כל הכבוד, הלך לקרב. להציל אנשים. כשאנחנו באנו וביקשנו מביבי, הוא היה בכנסת, לידינו, אמרנו לו 'בוא תן כמה מילים', 'אני גם אח שכול, שלום שלום'. הוא עזב אותנו. היום כשאנחנו מפגינים ליד הבית שלו, הוא סוגר וילון שלא יראה אותנו. מי אנחנו, הוא לא סופר אותנו בכלל. אנחנו אפסים. אנחנו בשר תותחים. הבנאדם הזה שקרן פתלוגי. כל המילים האלו שהוא אומר בכנסת – תיישם אותם. תקרא את הספרים שכתבת ריבונו של עולם, תקרא."

במידה ותהיתם, התוכנית לא נעצרה, אף אחד לא צעק גוועלד, הבמאי לא השליך מגבת לבנה לזירת האגרוף. בסך הכל הופיע כותרת אדישה למטה, קצת מעל מזג האויר, האייטם הסתיים, יצאו לפרסומות, וכשחזרו מפרסומות גיא מרוז הצהיר בפני הצופים כי הגולשים נורא מזועזעים מהמקרה. אבל תוכנית הבוקר לא מתעסקת בערעורים תקשורתיים – ועוברים לאייטם הבא.

לראיון עם מר טובול אין כל ערך עיתונאי, הוא מיותר, מבזה וכואב. גם אצל אנשים בעלי לב של אבן ניתן היה לשמוע סדק קל מהחזה. אם אתם מצקצקים בלשון וכבר קוראים לרשות השניה לפתוח בבדיקה למה לעזאזל גררו אב שכול בסערת רגשות להתראיין בטלוויזיה באמתלה של ראיון עיתונאי חשוב ומוצדק, אתם מוזמנים להזדעזע פחות – זוהי לא הפעם הראשונה שזה קורה.

בשנת 2010, לאחר אסון הכרמל, ניצב בדימוס זאב אבן-חן קם מהשבעה על בתו טופז אבן-חן קליין והגיע ישירות לראיון במהדורת השבט בערוץ 2 – אולפן שישי. אבן-חן ישב שם באולפן בנווה אילן מחוק לגמרי, עם עיניים עייפות, מותש, חלש, מאוכזב. את האדם השבור הזה, שלפני מספר שעות קם מהשבעה על הבת שלו, העמידו כעת מול המסך. אבן-חן ביקש להקריא את ה"אני מאשים" הפרטי שלו. כל "אני מאשים" באשר הוא, מסתיים בבקשה להפעלת הגיליוטינה הפוליטית על מישהו, בדר"כ על סכין הגיליוטינה חרוט ראשי התיבות של ראש הממשלה המכהן. גם ה'אני מאשים' הזה לא היה שונה – נתניהו נדרש להתפטר. לאחר הקראת המונולוג, אבן-חן הניח אקדח על השולחן (מטפורית, ובכן, חצי מטפורית) "עד עכשיו הייתי מנומס, עכשיו אתם יכולים לשאול אותי מה שאתם רוצים ואני אענה".

אני לא יודע אם הלוגיקה שררה שם באולפן באותו זמן. אולי העורך, גולן יוכפז, חשב שבאמת ניתן לנהל דיון ענייני ולגיטימי עם אב שקבר את בתו לפני שבוע. אולי. בדיעבד, הם פספסו את האקדח שהונח על השולחן בסיום המונולוג. אבן-חן הטיח והטיח, לפיד ניסה לבלום אותו אך בשלב הזה הוא כבר היה כדור שלג שנע במהירות לעבר הפיונים המעונבים סביב השולחן. השכול הצליח לקבל פריים טיים ולרקוד על דם המחדל. בסיום המונולוג של האב השבור, לפיד אמר משפט שיוכפז היה צריך להגיד למי שהציע את אבן-חן בתור מרואיין "אני חושב שאתה צריך ללכת לישון". חבל שזה היה קצת מאוחר מידי, אבל אין זמן להתעכב ולהסיק מסקנות – צריך לעבור לאייטם הבא.

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s