וועדת הקישוט של אלי אלאלוף

1.8 מיליון אנשים חיים מתחת לקו העוני: 440 אלף משפחות, 820 אלף ילדים ו- 190 אלף קשישים. אלו הם הנתונים שאיתם התמודדה הוועדה למלחמה בעוני בראשות אלי אלאלוף, העלות המוערכת של יישום המלצות הוועדה הן כ-6 מיליארד ₪. בסופו של יום, דינן של ההמלצות להידחות משיקולי תקציב, אבל למה להתחיל מהסוף אם אפשר מההתחלה.

שר הרווחה מאיר כהן רוצה לשנות. הוא באמת רוצה. השינוי בוער בעצמותיו והעוני עושה לו כואב בעיניים. לכן החליט השר לעשות מעשה ולכנס וועדה בלתי תלויה שתציג המלצות למלחמה בעוני שאינן נגועות בשיקולים פוליטיים. השר מינה את אלי אלאלוף לעמוד בראש הוועדה. אלאלוף הוא חתן פרס ישראל ובקורות חייו יש שנים רבות של פעילות למען החברה, כמו כן הוא עמד בראש הקרן הפילנתרופית הפרטית הגדולה בארץ – קרן רש"י. השר, שבתור ראש עיר היה נפלא אך בפוליטיקה הארצית הוא טירון פוליטי, הכריז כי הוועדה תהייה הוועדה הציבורית השקופה ביותר בתולדות המדינה. שקיפות הוועדה היא עניין של פרספקטיבה. הוועדה התכנסה במקום ספציפי אחד מחוץ לכנסת (מקווה ישראל), הפרוטוקולים שלה לא היו שלמים ומספר פרוטוקולים עדיין חסרים. אך הדבר הכי שערורייתי בוועדה היה הצהרותיה כי קיים מחסור תקציבי לצורך צילום הדיונים, אך מצד שני היה לה תקציב של 100,000 ש"ח למשרד יחסי ציבור (למה דוברות המשרד לא יכלה להוציא הודעות לעיתונות, או לגייס מתמחים כמו שהציע ח"כ שפיר?). אולי התשובה טמונה בהשקפתו של אלאלוף על צנזורת הדיונים "המאפשרים לאנשים לדבר בחופשיות". אפרופו דיבור חופשי, מספר חברי הוועדה הציעו להעלות את תשלומי הביטוח הלאומי, וזו גם הייתה אחת ההצעות המרכזיות, אך במסגרת החשאיות חלק מחברי הוועדה "הלא נגועים פוליטית" נלחמו מלחמת חורמה בהצעה הזו. מסתבר שידיהם של נערי האוצר ארוכות יותר ממה שאנשים חושבים.

 קרדיט: יונתן וקסמן, "כלכליסט"

קרדיט: יונתן וקסמן, "כלכליסט"

המלצות הוועדה התאספו, נערמו ונכתבו. עלות כל המלצה היא עשרות מיליוני שקלים, מוצדקים יותר או מוצדקים פחות, אין זה משנה לנערי האוצר שעם כל הכבוד לסבא שמחפש אוכל בפח יש דברים חשובים יותר. תחילה היו אלו רמזים קלים בלחישות שהועברו לוועדה, אך עם חלוף הזמן הרמזים התחלפו לדיבור צפוף בצעקות. אלאלוף, שאוזנו הוטתה "לכיוון הנכון" מבחינת השר והאוצר, לא הצליח לשלוט בשאר חברי הוועדה ועלות ההמלצות המשיכה לזנק לגבהים חדשים. בישיבות הראשונות של הוועדה, השר כהן עמד מול חברי הוועדה והצהיר בפניהם "לחלום ולהעיז", מסתבר שחברי הוועדה לקחו את השר יותר מידי ברצינות והגישו ערימת מסקנות שכעת צריך להביא את הדחפורים הממשלתיים בשביל לקבור אותם. חברי הוועדה למדו שיש גבול לחלומות והשמיים הפוליטיים הם באמת הגבול, יותר נכון השמיים התקציביים, יותר נכון קו הרקיע שמציירים נערי האוצר, יותר נכון הקפלה הסיסטינית (הכוונה לגרסה הצנועה יותר בתקרת דירת שני החדרים של עזיזה משדרות). לאחר אינספור דיונים, צעקות, הסכמות, איומים, ברוגז, חיוכים, סכינים בגב – מחדר הוועדה יצא עשן לבן וההמלצות הוגשו החוצה. בין ההמלצות המקוריות של הוועדה לבין ההמלצות שהוצגו לשר  יש פער עצום עקב מכבש הלחצים הפוליטי שהופעלו על הוועדה מכל מקום אפשרי.

המלצות הוועדה מחולקות לחמישה נושאים: תעסוקה, משפחה וקהילה, דיור, חינוך, ובריאות. הערכות על עלות יישום המלצות הוועדה מדברות על סכומים בסדר גודל של 5.8 ל- 6.3 מיליארד ₪ לשנה וזה אחרי הצמצום המסיבי שעשו להמלצות המקוריות. חברה בוועדה אמרה כי "יש פער גדול בין הרטוריקה של 'הכרזת מלחמה על העוני' לבין הדו"ח החיוור. אי אפשר לומר שהעוני הוא 'בעיה לאומית' ולא לתת את המשאבים הדרושים. הוצאות הממשלה בישראל על רווחה הן מהנמוכות ביותר במערב". אלאלוף לעומת זאת אמר כי "כדי לעשות שינוי, לא מספיק להוסיף כסף". יש משהו בדבריו של אלאלוף, כי בכדי לעשות שינוי לא מספיק להוסיף כסף, צריך להוסיף הרבה מאוד כסף. עם הגשת הדו"ח לשר כהן, אמר אלאלוף כי "אף אחד לא יוכל עוד לטעון שהוא לא מודע לחומרת המצב. כ-1.8 מיליון אנשים חיים מתחת לקו העוני: כ-440 אלף משפחות, כ-820 אלף ילדים וכ-190 אלף קשישים. אלה נתונים שיש לשנן מדי בוקר".

ועכשיו לשורה הסופית (היא לא תהייה אגרוף בבטן אפילו לא מכה קלה בכנף, סתם אמת עובדתית משעממת ומציאותית): תקציב משרד הרווחה עומד כיום על 5.6 מיליארד ₪. הרזרבה של המשרד היא 176 מיליון ₪. כשמאיר כהן דמיין את מסקנות הוועדה הוא חשב לעצמו שהרזרבה המשרדית תוכל להתמודד עם ההמלצות, לאחר שהסבירו לו שזה יהיה יותר יקר ממה שהוא חשב, הוא הניח שפירון יפרגן קצת מהרזרבה שלו גרמן תפרגן קצת מהרזרבה שלה ולפיד ישלים את החסר. משהתברר לו כי עלות ההמלצות הן כעלות השנתית של כל משרד הרווחה, השר כהן השתנק ודאג להמשיך לחייך למצלמות. במקרה הטוב, ואני אהיה נדיב, רק 10% מהמלצות הוועדה יבואו ליידי יישום בסופו של התהליך, השאר סיפקו כותרות יפות בשעתם ומנוחתן בגן עדן. הסטטוס-קוו התקציבי ישתנה רק כאשר יגיע למשרד שר רווחה קשוח, כזה שידפוק על השולחן ויעשה את זה עם עצבים תוך כדי מסע דה-לגיטימציה ציבורי שיבהיר לציבור שמשרד הביטחון לא יכול לקבל פי 10 ממשרד הרווחה. הביטחון חשוב, אך גם הרווחה חשוב לא פחות ויש לפתור את זה אחת ולתמיד. רק שר דמיוני כזה יוכל לשנות את סדר העדיפויות התקציבי במדינה שבה המדיניות הכלכלית היא הכלאה בין סוציאליזם לקפיטליזם. עם כל האהבה לשר כהן, ויש ים של אהבה והערכה אליו, גם הוא לא מצליח להתמודד עם מורכבות העוני בישראל או חלילה להלחם על הגדלת תקציב המשרד שלו. אבל מגיע לו לפחות כל הכבוד על הניסיון.

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברתי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s