שמאל קיצון VS ימין קיצון

התרשמותי האישית מהפגנת מסוממי תשומת הלב. היו צרחות, שירה, מכות, שיחה, לימונדה ובעיקר מסקנה אחת. 

ביום שני השבוע, ארגון השמאל הקיצוני הותיק ״שוברים שתיקה״ פרסם מודעה הקוראת לכולם לבוא להפגנה בנושא מבצע "צוק איתן". עוד הפגנה לא מעניינת של קיצון, אין פה באמת עניין חשבתי לעצמי. ביום רביעי ארגון הימין הקיצוני ״האריות של הצל״ שיתפו את המודעה של "שוברים שתיקה" וקראו לכל החברים להגיע. קפצתי מאושר, סוף סוף נראה מקרוב הפגנה של "הבוגדים מהשמאל" ו"הבהמות מהימין". המשכתי לקרוא את ההודעה ״תגיעו עם דגלים, מגאפונים והרבה אויר בריאות. אני (הצל) מנוע מלהגיע, אבל האריות יגיעו בפול כוח״. התאכזבתי. הפגנה בלי הצל? מה הוא חושב לעצמו? מה הוא לא יהודי? נו באמת. למזלי, הצל הוציא עוד שתי הודעות לעיתונות (בפייסבוק), בקריאה בין השורות ניתן היה להבין שהוא יהיה שם. יששש!

הגעתי לתל אביב, מצאתי חניה (בתל אביב!) לקטנוע (עדיין, תל אביב!) ממש ליד אבל במרחק סביר לאירוע, גם קשרתי אותו (תל אביב או לא – בכל מקום יש גנבים). הרבה משטרה, ממש הרבה. ניידות ועוד ניידות ועוד ניידות (גם ככה אין חניה בת״א!). עליתי מרחוב מרמורק לרחבת הבימה. מצד ימין, ברחבת הבימה, התקיימה הפגנת השמאל. הרחבה מצוידת בבמה מאולתרת עם ציוד הגברה, תאורה ומפיקות שמתרוצצות בין הסובבים עם רשימות. כל המחסומים, השוטרים, והתל אביביות האלה שמסתובבות עם רשימות הזכירו לי סלקציה במועדונים. עם ג׳ינס וחולצת טריקו  לא עוברים סלקציה, במיוחד כשקעקוע מעטר מחצית מהאמה הימנית שלך. זה עומד להיות קשה, חשבתי לעצמי, אבל ברקע נשמעו צרחות של ימנים זועמים ״מי שמאמין לא מפחד״. לא מפחד! עניתי, וצעדתי לכיוון הרחבה.

בדרך זרקתי על עצמי את פרצוף "שלום ואהבה לכולם" ומעדתי לכיוון הכניסה של הקיצון השמאלי. שוטר נמוך קומה צועד אליי במהירות והתחיל להמטיר עליי כאב ראש עשוי משאלות:
שוטר: מי אתה?
שוטר: מה אתה רוצה?
שוטר: מה אתה עושה פה?
שוטר: מה אתה מחפש?
שוטר: לאיפה אתה הולך?
שוטר: לאיפה זה?
אני: אלירן, באתי לסקר את ההפגנה.
שוטר: אני לא מכיר אותך?
שוטר: אתה לא נראה לי עיתונאי?
שוטר: תראה לי תעודת עיתונאי?
שוטר: לאיזה עיתון אתה שייך?
אני: אין לי, יש לי רישיון נהיגה
שוטר: בסדר, תביא
לאחר משא ומתן קל, הגשתי לשוטר את התעודות וציטטתי את הגשש החיוור ״הרי לך תעודותיי, פשפש בהן כמה שתרצה״. מסתבר שהשוטר לא מכיר מערכונים של שלושת הג׳וקרים משבת בבוקר, אבל לפחות הוא לא חשב שאני קורא לו פשפש.

אחרי הבידוק הביטחוני וקבלת הזהרת ״דיר באלק אתה עושה פרובוקציות" חדרתי לממלכת השמאל. העברתי את עצמי למצב ספיגה בשביל האווירה. ברקע נשמעו טקסטים, השתדלתי להתעלם בשביל לבצע את עבודתי נאמנה בטרם אני מתעצבן. הרבה שלווה ורוגע צבעו את האזור. כל מיני מעגלי דיון, זוגות אוהבים וסתם גייז על אופניים. התקרבתי לבמה, יד מושכת אותי ימינה. שוב שוטר, הפעם סמוי, שוב שאלות, שוב תעודות, שוב אזהרת ״דיר באלק אתה עושה פרובוקציות״. המשכתי להסתובב בין העוברים ושבים בשביל הספיגה. אילן גילאון הסתובב עם הקלנועית שלו ותמר זנדברג החליפה מילים עם תומכים נלהבים. נדמה כאילו כל חברי הכנסת של מרצ הגיעו חוץ מזהבה. לפתע בחור עם חולצה אפורה החל לצעוק לעבר הבמה. מרחוק זיהיתי את ״לירן חולצה אפורה״, משהתקרבתי התאכזבתי, סתם אחד עם חולצה אפורה (היום נותנים לכולם ללבוש חולצה אפורה). בין שורות הנאום של הנואם התורן (״זה תמיד נגמר בהרגנו היום שישה מחבלים. כל מי שהרגת ברחוב, מבחינתך הוא מחבל״), הכפיל של לירן חולצה אפורה (נקרא לו דני חולצה אפורה) המשיך לצעוק ״למה אתם לא מספרים על הפיגועים שהם עושים״. בתור ארגון המקדם את חופש הביטוי, היה מעט מאכזב לראות עשרות פעילים מקיפים אותו תוך כדי צעקות "תסתום את הפה". שוטר הגיע בזריזות והרחיק אותו מהמתחם ותוך כדי, "דני חולצה אפורה" מנסה להציל את עורו בקריאות ״אבל אני שמאלני, אני שמאלני". אך דני דני, נקטף כה צעיר, תחושת בטן שאנחנו עוד נשמע עליו. המשכתי להסתובב עוד קצת, בשביל האווירה כמובן. שני שוטרים זיהו אותי, שוב, וניגשו אליי בהליכה מהירה "תגיד, לא העפנו אותך כבר מפה" שואל אותי אחד. השבתי לו בשלילה, השוטר בתגובה בירך אותי להמשך ערב נעים "דיר באלק אתה עושה פרובוקציות". החלטתי שספגתי מספיק את המקום. בדרך החוצה נתקלתי בדוכן של "תנועת הערבות" (מקדמים שיח פלורליסטי בחברה), רציתי לשאול אותם מה הם חושבים על השתקתו של "דני חולצה אפורה", אבל בטרם הספקתי, ראיתי שלט קטנטן "לימונדת חיבור, 0 ש"ח. תתכבדו (סמיילי) ". כמובן שזה כבר היה ריק, אבל אחד האנשים שראה שאני קורא את השלט הציע לי בפלה במקום, לפני שהספקתי לשאול אותו על איזה טעם אנחנו מדברים פה הוא התקיף "אפשר להציע לך בפלה ולהפוך אותך לשמאלני". רציתי לשאול מאיפה הוא מסיק שאני לא שמאלני, אבל השוטר שהיה מאחורי תפס לי את הזרוע "מה שוב באת לעשות פה פרובוקציות???" והעיף אותי החוצה.

 לפני שעזבתי החלטתי לסקור את השלטים, אחרי הכל, באנו לספוג. באחד השלטים היה כתוב "הרוצחים לטיס", מעט זעזע חייב להודות. הלכתי לאורך שורת השלטים עד שנתקלתי במחזה. מצד ימין היה בחור צעיר על אופניים, בצד שמאל הייתה בחורה צעירה ישובה על ברזלים. זה יכל להיות סיפור אהבה חוצה גבולות. הבחור הביט בעיני אהובתו העתידית ואמר את מילות האהבה הנצחיות "אחרי שנסיים עם הערבים נבוא איתך חשבון. אל תדאגי". לדעתי שמעתי פה איום ברצח, רציתי להתייעץ עם השוטר שחצץ ביניהם, אבל הוא פחות היה מעוניין. אחרי הכל לאורך כל ההפגנה, הקיצון הימני קרא לרצוח את השמאלנים אבל חיבק את השוטרים. אסטרטגיה מעניינת לכל הדעות, אין ספק.

ראיתי בחור צנום עם כובע שמסביבו מתגודדים הרבה אנשים. אולי סלב, חשבתי לעצמי, משהתקרבתי התאכזבתי. הפעיל החברתי ברק כהן, עמד שם והרביץ את משנתו. ברק הוא אחד היצורים המעניינים ביותר. אחד הדברים שעושה אותו כזה מעניין זו העובדה שכולם שונאים אותו – הימין, השמאל, שוחרי השלום, מרכז הליכוד, חנין זועבי. כולם. מצד אחד אתה רוצה להגיד "האויב של האויב שלי הוא החבר שלי – אבל הוא האויב של כולם, לעזאזל, איך מגיעים לרמת שנאה כזו (זועבי מתעניינת). תפסתי אותו לשיחה בצד ושאלתי אותו מה הוא חושב על ההפגנה "יש לך מצד אחד תומכי מדינת ישראל של המפה, מה שנקרא שמאל. ויש לך את תומכי מדינה ישראל, הימנים. ואני באמצע, נגד מדינת ישראל באופן כללי". רציתי לשאול את כהן עוד שאלות על המצב הביטחוני, על אופייה של המדינה, ממה הוא מסתייג, למה הוא אנטי ציוני אבל אזעקה קטעה את השיחה שלנו ושוב שוטר תפס אותי בזרוע "לא נמאס לך לעשות פרובוקציות? יאללה יש אזעקה, תעוף למקלט". רצתי למקלט, איפה המקלט, מאיפה אני אמצא מקלט עכשיו.  ראיתי קורת בטון ונעמדתי מתחתיה. כעת נקלעתי לסיטואציה מעט מוזרה, אני עומד מתחת לקורת בטון שספק אם היא תועיל במשהו, במשבצת של חצי מטר בסך הכל. על אותו משבצת עומדים עוד 3 סודנים. לרגע קצר הרגשתי את מצוקת העובדים בת"א. לאחר מספר דקות חזרתי שוב למקום השיחה וחיפשתי את כהן, אבל כהן כבר נמצא בשיחה עם מישהו אחר. התקרבתי לשמוע, זה מעניין. מסתבר שהגאון נכנס לשיחה עם דמות מעניינת אחרת – ה"ערס". כהן הרביץ את משנתו, אך מסתבר שהפרטנר לאותה שיחה לא אהב את הדברים שהוא שמע והחל לקלל ולאיים בעקירת העיניים של מרביץ המשנה. משום מה כהן התקרב למרחק הבל פה אך הפרטנר הסתפק ביריקה בפרצופו. כהן ירק עליו בחזרה והאגרופים החלו להתעופף באוויר. שוטרים קפצו על חבורת האלפקות. שוטר הצביע עלי ולחש "פרובוקטור", החלטתי שהגיע הזמן לעזוב את המקום ולראות מה קורה בצד השני.

הסרתי את מסיכת השמאלן המתייפייף וזרקתי על עצמי את פרצוף שונא הערבים. חציתי את הכביש לשדרות רוטשילד לכיוון הרעש. התרשמות ראשונה: אין לאידיוטים בצד הזה הרבה אנשים כמו האידיוטים מעבר לכביש, אך עם זאת, הקבוצה הנוכחית הרבה יותר רועשת – דרבוקות, תופים, מגאפונים, צרחות. להבדיל מהחוויה הקודמת, האוכלוסייה פה מעט שונה, הרבה יותר ילדים בני 14 מתרוצצים בין הרגליים עם סיגריה, יורקים, מקללים, צועקים. אני מרגיש שמשהו חסר, איזה מישהו שייקח אותי הצידה וילחש לי "דיר באלק בלי פרובוקציות". קצין שהיה לידי היה עסוק בלצרוח את עצמו לדעת לתוך הסלולר "תביאו לפה עוד אנשים, עכשיו. מה זאת אומרת אין. זה לא מעניין אותי. מה להסתדר לבד, איך נסתדר??".

עשרה מטרים מהקצין נעמד בחור עם כפייה כשפניו מכוסות ומחזיק שלט "הם רוצחים גם שמאלנים" כאשר ידיו צבועות בצבע אדום והוא מסמן V  עם האצבעות. התזכורת של אותו לינץ' ארור מרמאללה הוציא אותי לרגע משיווי משקל. ליד הבחור נעמדה לה חבורת הדגל – איתמר בן גביר (העורך דין), יואב "הצל" אליאסי (הזמר), ברוך מרזל (הרב) ומיכאל בן ארי (הפוליטיקאי). ממולם נמתח קו אנושי עשוי שוטרים ומאחוריהם עדר צלמים. הצלמים ניסו לתפוס תמונות מוצלחות בזמן שהקיצון הימני מנסה לפלח את קו השוטרים ולפזר את הצלמים. פתאום אני שומע קול מוכר מתוך אחד המגאפונים "תקשיבו רגע, תקשיבו". אני מכיר את הקול הזה חשבתי לעצמי, אבל מאיפה, היי זה "דני חולצה אפורה". "תקשיבו רגע, חברים. הייתי שם, בצד השני, ולא שאני שמאל או משהו כזה" (היי דני, רק בנאדם אחד פה מתחזה, אל תגנוב לי את התפקיד) "הייתי שם וניסיתי לדבר אבל הם לא הביאו לי, הם רוצים להשתיק אותנו הזבלים". "דני חולצה אפורה" סיים את דבריו והצעקות התגברו, פתאום אחד מהקיצוניים צרח "בא לי פיצה" וכולם בלי יוצא מן הכלל פתחו בריצת אמוק לכיוון הפיצרייה הקרובה. כיסאות עפו באויר ושוטרים זריזים רוקנו מיכלי פלפל בתוך הפיצרייה על המפגינים (דרך אגב, מקורות יודעי דבר מספרים שבאותו ערב "פיצת גז פלפל" תפסה ממש טוב). הקיצוניים חזרו לשדרה. מידי פעם השוטרים נכנסים פנימה, קוטפים אחד מהם וחוזרים ליישר שורות. הקבוצה החלה לשיר שירים לאומיים "עם ישראל חי" שזה היה נחמד, אבל אז הם פתאום שברו למקום לא נחמד "אמא שלכם זונה" (לכיוון מפגיני השמאל) והמשיכו ב"מוות לערבים" ו "מוות לשמאלנים" (לסירוגין. חייב לציין שלא היה פה הקפדה על איזון בין הבתים). נכנסתי קצת לתוך הקבוצה, למרות שהיה חשוך ראיתי את "הצל" (אחרי הכל, הבנאדם עצום). הצל הצטלם עם מודעה "אנחנו לא אלימים, אנחנו מרביצים ציונות" – אחלה. מישהו הביא תבנית ביצים והתחיל ליירט אותם לכיוון מפגיני השמאל, שוטרים זריזים קטפו אותו משם. אופנוע עוצר בצד ומתחיל להרעיש עם המנוע, חבורת הימין מריעה לו, השוטרים מנסים לקטוף אותו ללא הצלחה. טנדר עם דגלי ישראל עושה רונדלים הלוך וחזור עם דגלי ישראל ומוזיקה רועשת (משהו מזרחי, לא של הצל). רכב עוצר באמצע הכביש וזורק משהו לא ברור על המפגינים, חבורה זועמת מתחילה לרוץ לכיוונו אך הוא נמלט. מישהו הביא דגל ממש ארוך והמפגינים כעת פורסים אותו לאורך השדרה. הם אוחזים בדגל ומתחילים לקפץ במקום. עייפתי. הלכתי לשבת בצד. מונית עוצרת לידי:
נהג מונית: מה קרה פה?
אני: הפגנה
נהג מונית: בין מי למי?
אני: שמאל קיצוני וימין קיצוני
לפתע גברת מבוגרת עם כובע בריטי לא ברור מגיחה מאחורי  ונדחפת לשיחה
גברת: למה ימין קיצוני, אלו נראים לך ימין קיצוני?
אני: גברת אני לא קשור
גברת: למה אתה קורא להם ימין קיצוני?
אני: גברת אני לא קשור
גברת: בגלל שהם מאמינים במלכות דוד?
אני: גברת אני לא קשור
גברת: אדוני אתה בור, תתבייש לך

בפלאפון התחילו לקפוץ הודעות מאתרי החדשות "החלה הפעולה הקרקעית". חזרתי הביתה עם תובנה אחת ברורה:
פעולה קרקעית או לא פעולה קרקעית – החמאס ניצח.
ברצח שלושת הנערים הוא קירב את כולנו, בכניסת צה"ל לרצועה הוא פיזר אותנו לרסיסים.
ראיתי שח"כ איילת שקד כתבה בפייסבוק "כוחנו באחדותנו".
נזכרתי בלימונדת האחדות שלא נשאר ממנה כלום, סימבולי.

תמונה 1 (1) תמונה 1 (2) תמונה 1 (3) תמונה 1 תמונה 2 (1) תמונה 2 (2) תמונה 2 (3) תמונה 2 תמונה 3 (1) תמונה 3 (2) תמונה 3 תמונה 4 (1) תמונה 4 תמונה 5 (1) תמונה 5 (2) תמונה 5

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברתי, כללי, פוליטי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שמאל קיצון VS ימין קיצון

  1. פינגבאק: הכסף שבצל אליאסי | הבלוג של אלירן מלכי

  2. איזה השקעה
    כל הקריאה היה לי חיוך על הפנים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s