כל הנשים השחורות – זונות

 עורכת המגזין EBONY, ג'מיליה למיו (Jamilah Lemieux) היא אפרו אמריקאית הנשואה לגבר לבן. לאחרונה העלתה למיו ציוץ בטוויטר "שתפו אם אתן נשים שחורות שאנשים לבנים הניחו שאתן עוסקות בזנות". אותו ציוץ קיבל מעל 150 שיתופים בטוויטר. הנה כמה תגובות לציוץ: "קרה לי לפני 17 שנה בתור זוג צעיר בשיקגו כשהייתי עם בעלי הלבן, שוטרים עצרו אותנו. כל כך מביך", "כן, צעדתי במורד הרחוב עם משקפיים ותיק", "עבדתי ברחוב ק' בוושינגטון הבירה לפני מספר שנים וגברים לבנים תמיד היו שואלים אותי כמה אני לוקחת כשיצאתי להפסקת הצהריים שלי".

מאמר מתורגם מאת ג'מיליה למיו, וושינגטון פוסט

השיחה שהתפתחה ברשת לגבי נשים שחורות המתויגות כזונות גרמה לי לחשוב על הסיפור האישי שלי. בפעם הראשונה שחשבו שאני זונה הייתי עם בעלי, מחזיקים ידיים, באירוע בקליפורניה לפני כארבע שנים. גבר ניגש אליי ושאל אם הוא יכול לקנות לי משקה. סירבתי, והוא בתגובה לחש לי "כמה זה?". בתמימותי שאלתי "כמה זה מה?". רק אחרי שהבטתי בעיניו הבנתי בדיוק למה הוא התכוון. הייתי בהלם, כעסתי והובכתי קשות. באותו הרגע קמתי ועזבתי את המקום במהירות תוך כדי שאני מראה לו את הטבעת נישואים בידי השמאלית, בתקווה שזה יצביע על כך שאני נשואה. עד היום, אני תוהה אם הוא חשב שאני משוויצה במחיר שלי. אני חיה את התקרית הזו בראש שלי שוב ושוב, כמעט ומתרצת את ההתנהגות שלו. הנה אני, אישה גבוהה, שחורה, רזה בשנות העשרים לחיי אוחזת את ידו של גבר לבן באמצע שנות השלושים לחייו. אני חושבת לעצמי איזה חוסר התאמה ומוזר אנחנו יכולים להצטייר בפני הסביבה. מערכת היחסים שלנו מתפרסת כבר על פני עשור, אך זה לא עוצר את ה"טעות בזיהוי" הזו, והיא חוזרת מידי שנה בכמה מקרים שונים. רק בחודש שעבר, באירוע אחר, מספר גברים, מכרים, הציעו לי הצעות מיניות. ההצעות נעו בין "את בידיים הלא נכונות, מתוקה, הלוואי והייתי יכול לקחת אותך איתי הביתה…" לבין "יש לנו את כל המקום הזה לעצמנו, זה לא יהיה בזבוז אם לא נמקסם את הזמן שלנו ביחד ונתחמק החוצה?". כל זה נאמר כשבעלי במרחק מספר מטרים ממני. עד כתיבת שורות אלו, מעולם לא סיפרתי לבעלי על אף אחת מהתקריות הללו בגלל שהן היו מאוד מביכות. אני לא לבד. זה קרה לעשרות קולגות ולחברי הטובים ביותר.

למרות שעדיין אין מחקר ספציפי על כך שנשים שחורות משדלות לזנות, מחקר אחר בנושא "הטרדה ברחוב" מצא שאנשים שחורים חווים הטרדות ברחוב יותר מכל קבוצה אתנית אחרת. לדוגמה: 48% מהשחורים דיווחו על הטרדות מילוליות ברחוב לעומת 45% היספנים ו-36% לבנים. 'עצרו את ההטרדות ברחוב', ארגון ללא מטרות רווח ששם לו למטרה להפסיק את ההטרדות ברחובות בכל העולם, מצא שיש סיכוי גבוה יותר לנשים שחורות, מאשר לנשים לבנות, שגבר ישאל אותן במקום ציבורי "כמה זה?". מקרים של טעות בזיהוי נפוצים בעיקר אצל נשים טרנסג'נדריות שחורות, כמו מוניקה ג'ונס, שנעצרה והואשמה בזנות בשנת 2013 פשוט בגלל שהיא הלכה באזור שהשוטר אמר שהוא "ידוע כאזור שיש בו זונות". זה קרה גם בטקסס כאשר בשנת 2009 שלושה שוטרים נתבעו ע"י זוג הורים לאחר שעצרו והרביצו לילדתם בת ה-12 לאחר שהאשימו אותה בזנות.

במשך עשרות שנים, אנשים עשו סטריאוטיפיזציה לנשים שחורות ככאלה המחצינות את המיניות שלהן, כמופקרות הזמינות לסקס, ויש צורך לאכיפה מוגברת מצד המשטרה. חוקרים רבים כתבו על איך מזמני העבדות ועד זמני ההווה, יצירות תרבותיות הנציחו מיתוסים גזענים כאילו נשים שחורות הן מופקרות, חיות מין ומפתות גברים. אותו מיתוס עדיין משמש להצדקת השעבוד המיני, הכלכלי והחברתי שלהן. אבל יש פה משהו מעבר להנצחתן כאובייקט מיני. זה נוגע גם לגבי ההגינות והזכות להיות במקומות ציבוריים. ג'ואנה סמית' (Joanne N. Smith) היא המייסדת של 'בנות למען הון עצמי מגדרי', ארגון שעובד עם נשים שחורות צעירות מברוקלין. סמית' אמרה שהנשים הצעירות הללו "חולקות אינספור סיפורים על כך שהן נעצרות ע"י שוטרים ומתבקשות להציג תעודה מזהה להוכיח שהן מי שהן אומרות שהן ושהן במקום שהן אמורות להיות" – לעיתים קרובות כשהן בדרך לסטאז' בארגון. סמית' רואה בהצקות של השוטרים כמקרים מקבילים לנשים שחורות שמניחים שהן זונות בגלל "שזה דה-הומניזציה ופגיעה ערכית בנשים שחורות וצורה של שיטור על גופנו על ידי הקהילה ורשויות החוק".

באופן אישי, לחיות בקהילה המתגאה בגיוון והכלה לפעמים מעניק לי את תחושת הביטחון השגויה כאילו שיוך גזעי לא קיים פה. אך האמת היא שזה קורה בכל מקום. בלוגר מקומי כתב לאחרונה שנשים אפרו-אמריקאיות נכשלו בלהיכלל בשיחה על שיוך וגזענות. אני מסכימה, אנחנו צריכות שקולנו תשמענה. בשבועות האחרונים, תשומת הלב התמקדה בפרגוסון מיזורי (התפרעויות של הקהילה בעקבות ירי למוות של שוטרים על נער שחור), והנושא של גופות עם פיגמנט שחור במרחב הציבורי הציף את התקשורת. בעוד שהשיח החשוב הזה צריך להמשיך להעסיק את התקשורת, זה חייב להתרחב מהחוויה הגברית בלבד ולכלול גם את הדרך הייחודית שבה נשים שחורות הן מטרות להטרדה וטעות בזיהוי על רקע גזעני.

Another_Beyonce_photo_-_Barcelona_2007

ביונסה. (קרדיט: ויקיפדיה)

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברתי, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s