הדרוזי, הערבי והמחנה הציוני

כמה מילים על קמפיין המזגזג מפי המחנה הציוני, על איחוד המפלגות הערביות ועל האסלאם הרדיקלי

על הציוני
הנה ספוילר פוליטי: בנימין נתניהו עומד להרכיב את הממשלה הבאה וגם זו לא תזכה לקיים קדנציה מלאה. הממשלה הקרובה תהייה ימנית, דתית, צרה וסחטנית הרבה יותר מקודמותיה. הנושא הכלכלי החצוף יצוף בקיץ 2016 בקונסטלציה כזו או אחרת. לא צריך להיות גאון סטטיסטי בשביל להבין לאן הולכים הסקרים. לצערנו/ לשמחתנו (יש למחוק את המיותר לפי ההשתייכות הפוליטית) לא יהיה שינוי דרסטי, אף מפלגה חדשה לא תוצנח מהשמיים ואף מנהיג לא יקום מהמתים (למעט במגזר החרדי). ה״תקווה״ הגדולה שהודבקה לצמד ״בופי״ (בוז׳י וציפי) מתחיל להתמסמס למדביקים בין הידיים. הסיבה המרכזית טמונה בקמפיין נגטיבי אישי ומהיר מידי שהשיקה ציפי לבני על הראש של נתניהו (באותה תוכנית מדוברת אצל ליאור שליין ב'מצב האומה') מה שהוביל את הציבור לתפוס את לבני כאישה כוחנית (וזה עוד יותר ממה שהיא צוירה עד כה). למען הסר ספק, אין שום בעיה עם אישה כוחנית וקמפיין שלילי-אישי, אך הבעיה מתחילה כשהמנדטים מתחילים לזלוג החוצה מהמפלגה. הקמפיין של המחנה הציוני ירד מהתקפה להגנה. במקום להתקיף את מדיניות הסטטוס-קוו של נתניהו, קמפיין המחנה הציוני עוסק בהצדקת היותם ציוניים. המחנה כל כך נלחץ מגל הביקורות שלבני חטפה בעקבות ההופעה, עד שהם נכנסו לסחרור ופחד משתק מדעת הקהל מה ששיחק ישירות לידיים של הקמפיינרים המנוסים בליכוד ובבית היהודי. איזה בזבוז לעלות את כל העלייה ולהתדרדר אחורה במקום להמשיך ללחוץ על הגז. במונחים מקצועיים, הליכוד עשה להם "בן גוריון", קרי, העביר את הלחימה הנגטיבית לשטחו של האויב. לא מומלץ לשנות אסטרטגיה בזמן בחירות, ואם כבר החליטו הקודקודים לשנות – יש לעשות זאת רק לאחר שהאבק שוקע ובשום מקרה לא באופן מיידי בעקבות גל ביקורות כזה או אחר. כל הזיגזוגים האחרונים רק גורמים למחנה הציוני לדמם מנדטים.

על הערבי
העלאת אחוז החסימה היא בגדר אוקסימורון. מצד אחד הדבר מעולה מבחינה קואליציונית – המשא ומתן נעשה מול פחות גורמים והמחיר הכולל עבור ״קניית״ מפלגות לקואליציה מצטמצם. מצד שני, מיעוט המפלגות מצמצם את אפשרויות הבחירה, והבוחר נאלץ להתפשר ולהצביע למפלגה שהוא לא מזדהה עם שלל עמדותיה מה שעלול להוביל לאחוז הצבעה נמוך. למרבית הישראלים אין בדל מושג מה ההבדל בין ארבעת המפלגות הערביות (חלקים נרחבים בציבור אפילו לא יודעים עד היום שיש יותר ממפלגה ערבית אחת). אחמד טיבי, חנין זועבי, דב חנין ומסעוד גנאים – כולם נתפסים כדעה אחת: ערבים ושמאלנים (למרות היהודי שנדחף שם). האבסורד פה שאם ננסה לעשות לזה הגבלה למפלגות היהודיות נקבל משהו בסגנון הבא: סתיו שפיר, ניסן סלומינסקי, עופר שלח ומיכאל בן ארי. דב חנין הוא פרלמנטר מעולה עם מדד הצבעות חברתיות כלכליות חשובות מאוד ואחמד טיבי פועל רבות למען האוכלוסייה הערבית בתחומי החינוך והתשתיות הלקויות (לשניהם לא הייתי מביא לשבת בשולחן המשא ומתן מול אבו מאזן אבל גם ככה הם לעולם לא יהיו שם, אך עם זאת, נוכחותם בכנסת היא מצרך נחוץ שאין לוותר עליו). לעומתם, חנין זועבי היא פרובוקטורית מזעזעת שהנוכחות שלה בכנסת מזערית, אין לה שום הצעת חוק על שמה והיא נימפומנית תקשורתית. מסעוד גנאים הוא מהתנועה האסלאמית שאין טעם להרחיב על דעותיהם (שדי מקבילות לזו של זועבי עם שינויים קלים לכיוון הקיצון). מהלך איחוד הרשימות הוא לצרכי הבחירות בלבד ואין פה איחוד מפלגות, אך עדיין ישנו טעם נפגם בעובדה שאחמד טיבי ודב חנין נאלצו לאחד כוחות עם הסטודנטים החופשיים בשביל להמשיך בעבודה הפרלמנטרית המעולה שהם עושים. חבל שאין אף אחד במגזר הרואה לנכון לפרסם גילוי דעת (גם בקרב הקהל הישראלי) על החיבור הפרנקנשטייני הזה, על הקול הערבי השפוי שנאלץ להכניס את ח"כ זועבי והפלג הקיצוני לכנסת שוב, לחלק שחותר לשלום ושקט בין העמים ונאלץ בעל כורחו לקבל את החבילה הפגומה באותו פתק הצבעה.

על הדרוזי
ד״ר סלמאן מצלאחה, פובליציסט דרוזי, פרסם ב׳הארץ׳ את אחד המאמרים האמיצים והמפוקחים ביותר שפורסם בישראל בשנים האחרונות על האסלאם. להלן החלק הארי של המאמר:

״אחת מבעיות היסוד באסלאם היא התפישה שתורתו – ככתבה וכלשונה, וכפי שצמחה ועוצבה במדבר הערבי במאה השביעית – ׳טובה לכל עת ולכל מקום׳…..חכמי ההלכה המוסלמים מוצאים את עצמם בעמדת נחיתות מול נושאי דגל האיסלאם המיליטנטי. עיון בפרסומים של אותם ארגונים פונדמנטליסטיים מלמד שהם שואבים את כוחם והשראתם מאותם טקסטים מכוננים של האיסלאם עצמו….כפי שכתב חוסיין בן מוחמד במאמר שהתפרסם באתר אסלמיסטי תחת הכותרת ׳סוגיית עריפת הראשים׳: ׳לא עריפת ראשי הכופרים ולא הטרור הם שמשחירים את פני האסלאם, כי אם כל אלה שרוצים שהאסלאם יהיה בדמות מנדלה או גנדי, ללא שפיכת דם ועריפת ראשים. כל מי שמנסה לצייר את האסלאם כדת של שלום, יונים ואהבה, עושה זאת בהשפעת תפישות המערב השקריות ורעיונותיו המרושעים המיוצאים על האומה האסלאמית כדי להחלישה׳….דומה כי האיסלאם זקוק לניעור רציני. ליתר דיוק הוא זקוק למהפכה שתתאים אותו לעידן המודרני. שכן, רק טיפול שורש ברעיונות האסלאם יוכל להצעיד את העולם הערבי והמוסלמי לעבר המודרנה".
אנחנו צריכים יותר אנשים כמו ד"ר מצלאחה, שלא מפחדים להצביע על פגמים שחורים ומפחידים באסלאם ולצעוק את זה בחוצות העיר ופחות אנרכיסטים מוסלמים קיצוניים שרואים באסלאם פלטפורמה לפריקת תסכולי החיים, קשים ככל שיהיו, על סביבת חייהם.

unnamed

קרדיט: ניו יורקר (תורגם ע"י 'הארץ')

 

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אסטרטגיה תקשורתית, חברתי, כללי, פוליטי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s