פצצת מין מתקתקת

בישראל, בשונה ממדינות חוק מתקדמות, כאשר פדופיל משוחרר מהכלא הוא זוכה לחזור לחייו האנונימיים. טיפול פסיכולוגי בכלא?  טיפול תרופתי להתמודדות עם המחלה?  הצחקתם אותם. על מי מוטלת האחריות למנוע מפדופילים לתקוף ילדים ולמה כל מה שמספרים לנו נועד לצורך מניעת פאניקה בציבור?

אפשר להתחיל את הכתבה על 'יחידת צור' בחטא שהיא באה לעולם או אולי בתירוץ המשך קיומה, אך מוטב להתחיל דווקא בסיפורו של עופר, אחד מקציני היחידה, שהתראיין לכתבת יחסי הציבור של משה נוסבאום באולפן שישי באוקטובר 2011:
"(הפדופיל) מגיע לאזור פתח תקווה, לבית ספר גדול, די גדול. הוא המתין שם על הברזלים. הצוות היה מאוד מאוד דרוך. הוא הובחן עוקב אחרי קבוצה של בנות. ברגע ששתי בנות נכנסו לבניין המגורים שלהן, הקישו את הקוד של האינטרקום, הוא נתן ריצת אמוק לדלת על מנת שלא תיטרק ואני אחריו. הבן אדם נעצר שנייה לפני שהוא נכנס איתן למעלית. וכשהוא נוטרל, המכנסיים שלו היו פתוחים. התמונה הזאת של שתי קטינות בתוך המעלית ואני מפריד את המפוקח מהן, והמעלית נסגרת, והמבט של שתי הקטינות שהן לא מבינות מה קורה בכלל, ומה היה עלול לקרות בתוך המעלית, פשוט לא יוצא לי מהראש".

הישגיה ופעילותה של יחידת צור היא בגדר תעלומה. 'מעקב' של צוות שלם אחר פדופיל משוחרר כזה או אחר, מתאים יותר לסרטי אקשן הוליוודיים ולא לחיים האמתיים, היכן שפגיעה בילדים הופכת לחלוטין לאירוע המרכזי בחייו של אותו ילד. ניתן להבין מהגדרות היחידה, ומתצוגת הדברים, כי הם החסם האחרון בין אותו פדופיל משוחרר לילד שמסתובב מתחת לביתו. נחזור לסיפור של קצין היחידה מכתבתו של נוסבאום. עקב פעילותה של היחידה במחשכים, לא ניתן להצליב כלל נתונים על הפעילויות השונות, אפילו על סיפורים ודפוסי פעולה שקצינים ביחידה טוענים כי אכן קרו בפועל.  הסיפור ההרואי נשמע דומה מידי לסיפורו של הפדופיל משה מורדוף שקיבל את הכינוי "אנס המקלטים". מורדוף, תושב גבעת שמואל, הורשע בשנת 1999 בכך שנהג לארוב לילדים וילדות בגילאי 6-11 בכניסה לבניינים באזור בני-ברק, שם הוא גרר אותן באלימות למקלטים, ביצע בהם ובהן מעשי אונס, סדום ומעשים מגונים. מורדוף ריצה 10 שנות מאסר בגין עבירות אלו. מספר חודשים לאחר שחרורו ושלוש שנים לאחר הקמת יחידת צור, הבחין מורדוף בילדה בת 7 צועדת בסמוך לבניין מגוריה. הוא עקב אחר הילדה לתוך הבניין ונכנס אחריה למעלית, שם נותר עמה לבדו. המעלית החלה לטפס למעלה ומורדוף תפס את הילדה ואיים עליה כי אם היא לא תשתוק הוא יפגע בה. לאחר מכן ניסה להוביל ללא הצלחה את המעלית למרתף אך היא עצרה בקומת הכניסה. בשלב הזה מורדוף יצא מהמעלית עם הילדה וגרר אותה בכוח אל עבר המרתף. אביה של הילדה שנכנס במקרה אל תוך הבניין, שמע את זעקותיה של בתו ורץ להצילה. סיפורו של קצין היחידה והמקרה של מורדוף דומים באופן שגורם מעט אי נוחות. האם אותו קצין באמת הגיע בשנייה האחרונה או שאולי הסיפור המדובר נגמר בצורה קצת פחות הרואית ממה שהוא תיאר?   
כנראה שאנחנו לעולם לא נדע.

canstockphoto19828407

צילום אילוסטרציה

נכון לשנת 2015, אין לאף אזרח ישראלי מושג כמה פדופילים מתגוררים בישראל ומסתובבים בינינו. הם יכולים להיות הטכנאי שבא הביתה, מורה בבית ספר, רופא ילדים, פסיכולוג, מוכר במכולת, עיתונאי, שוטר, שחקן – הפדופיל יכול לתקוף מכל מקום, בכל זמן וללא התראה מוקדמת. אחת הסיבות המרכזיות לכך טמונה בגישה הישראלית בה מתעקשים גורמים מסוימים להמשיך לנקוט בשילוב הגישות הצבריות הידועות: 'יהיה בסדר' ו-'תסמכו עלינו'. בארצות הברית הבינו כבר ממזמן שפדופיליה זו מחלת נפש והם, לעומת ישראל, מסרבים לקחת את הסיכון שילדיהם יפגעו כתוצאה מטעות אנוש או חוסר באמצעים וכוח אדם להשתלטות על המחלה. לשם כך, מעבר לחוקים והטיפול הנוקשה והמקיף בעברייני מין ופדופילים, ישנו מאגר של עברייני מין הפתוח לציבור. במאגר ניתן למצוא את כל הפרטים אודות עברייני המין המתגוררים באזור כולל כתובת ותמונה עדכנית המופיעים על גבי מפה מסודרת (לינק למאגר האזרחי הישראלי). בישראל מעדיפים לעשות את זה אחרת. בשנת 2006, במסגרת חוק 'הגנה על הציבור מפני עברייני מין', הוקמה 'יחידת צור' שתפקידה לפקח על פדופילים ועברייני מין ששוחררו מהכלא משנת 2006 ואילך, וזאת במסגרת תקופת זמן מוגבלת על פי צו בית משפט.

נדירים המקרים בהם שופטים מאפשרים את פרסום שמותיהם של הפדופילים. מרבית הדיונים נעשים בדלתיים סגורות והציבור אינו יכול לדעת פרטים על הפדופיל ובכך להתגונן ממנו. אך יחידת צור, שמתוקצבת במיליוני שקלים, אמורה לפקח על אותו פדופיל המשחרר לטרף ולמנוע ממנו לחזור על מעשיו. מנתונים שהעביר השב"ס לוועדת חוק ומשפט של הכנסת עולה כי רק 30% מעברייני המין בתוך הכלא עוברים טיפול מסוים, קרי, 70% מעברייני המין (כולל פדופילים) מסיימים את מאסרם בבית הסוהר ללא שום טיפול כזה או אחר ופשוט נשפכים לרחובות. דוד בן עמי ריצה בעבר שנתיים מאסר בפועל בגין אונס ומעשה מגונה בקטינה. תקופת המאסר לא מנעה ממנו לעשות זאת שוב, הפעם למספר נערות וכל זה מתחת לאף של "המשגיחים". גם סימון בניסטי, עולה מארה"ב שהורשע במעשי סדום בשני ילדים ונידון לשנת מאסר והוגדר כעבריין מין אלים, עלה ארצה ללא שום בעיה והמשיך לתקוף ילדים בני 4-13 עד שנעצר.

teddy und kind

צילום אילוסטרציה

מערכת 'הפרוקטובלוג' ניסתה להבין מהו גודל המאגר שיש בידי רשויות החוק. לשם כך פנינו למשרד המשפטים ולמשרד לביטחון פנים בכפוף לחוק חופש המידע בכדי לקבל נתונים על עבירות פדופיליה שונות. בין השנים 2010-2014 נפתחו 9,511 תיקים פליליים במשטרה על אינוס, מעשה סדום, בעילה אסורה ומעשה מגונה בקטינים. מספר התיקים שהבשילו לכתבי אישום והרשעות הם לוט בערפל. כשניסינו דרך משרד המשפטים לקבל נתונים על אותן עבירות שבגינן נפתחו תיקים, נטען בפנינו כי הנתונים הנמצאים בידיהם הם חלקיים, וזאת כתוצאה ממעבר למערכת ממוחשבת אי שם בשנת 2011 ואין להסתמך עליהם, לכן אין באפשרות מערכת הפרוקטובלוג להציגם כטענה או כתגובה לנתוני המשטרה. בשירות בתי הסוהר מסרבים בתוקף למסור פרטים אלמנטריים כמו גודל היחידה ומספר הפדופילים הנמצאים תחת פיקוחה, מאחר ש"מדובר במידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון הציבור וכן בביטחונו או שלומו של אדם, ואשר עלול לשבש את תפקודה התקין של הרשות ואת יכולתה לבצע את תפקידיה". אך עם זאת, אין ליחידה שום בעיה לקבל תקציבים שמנים בלי לספק אסמכתאות המצדיקות את הסכומים. תקציב היחידה משנת 2010 ועד היום נעמד בכ-8 מיליון ₪ לשנה והישגי היחידה הם כמה עשרות מעצרים כל שנה, וכמובן לא ניתן לקבל על מידעים אלה פרטים נוספים או להצליבם עם מסמכים אחרים חלילה.

נכון להיום, וכנראה שהדבר יהיה נכון לעוד שנים רבות, זכותו של כל אסיר משוחרר עם הפרעה נפשית העונה לשם 'פדופיליה' לא לעבור טיפול פסיכולוגי או תרופתי בכלא, להישאר בגדר פלוני אלמוני ולחיות את חייו ללא שום הפרעה או השגחה צמודה. מאחר ופדופיליה זו מחלה שאין לה תרופה, ואפקט ההרתעה מפני מאסר אינו מהווה שום חסם או הבטחה כי הדבר ימנע תקיפה נוספת, לא יהיה זה טעות לקבוע כי מבתי הכלא משתחררים פצצות מין מתקתקות. השאלה המרכזית היא כמה זמן ייקח ליצר המיני של אותם פדופילים לגבור על אפקט ההרתעה המזויף שמנסים למכור לציבור. לציבור הרחב נשאר רק לתלות תקווה כי הגופים הממונים על פיקוחם וניטורם של אותן פצצות מתקתקות, יצליחו לתפוס אותם כמה שניות לפני שהם נכנסים למעלית עם ילדה בת 7 וגוררים אותה אל עבר המרתף. וזה כמובן מבלי שדנו בפדופילים שלא נתפסו מעולם ומסתובבים ללא שום הפרעה בינינו.

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה המאגר האזרחי לפדופילים, חברתי, פוליטי, תחקיר, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s