האם לא הגיע הזמן להרוג את תעשיית הפנסיה?

ישראל מתקדמת במהירות שיא לכיוון פיצוץ אוכלוסין. עוד רגע הזקנה במסדרון כבר לא תהייה לבד, עוד מעט יהיו לה מלא חברות במסדרון. אותו מסדרון יסבול מעומס יתר ויגרום לבית החולים לשחרר כמה שיותר מהר מאושפזים לשיקום חיצוני. אותו שיקום עולה כסף, אבל לאותה זקנה כבר לא נשאר כלום. מכספי הפנסיה והביטוח הלאומי שלה אי אפשר לחיות, היא צריכה לבחור: אוכל או בריאות. כלכלנים מעבר לים מדברים על פתרון, ואפילו ממלמלים משהו על שליחות חברתית והוצאת הטייקונים מהמשחק

יום יבוא וגם לכם זה יקרה – אתם תצאו לפנסיה. אנשים צעירים, כדרכם של צעירים, חיים את הרגע ומחשבות על העתיד הרחוק מוצאות עצמן לעיתים קרובות בתור ארוך יותר מסניפי דואר ישראל. החיים רודפים אחרי אותם צעירים ובונים סביבם מגדלי בעיות המטילים עליהם צל שהולך וגדל ככל שהם מזדקנים. תחילה זו ההלוואה לטיול של אחרי צבא, לאחר מכן רכב, שכר דירה, חתונה, משכנתא, הוצאות על הילד, הוצאות על המשפחה המורחבת, פתאום צמצומים בעבודה, פה הוצאה לא צפויה, שם פריצה לדירה ובום – הגעתם ליום האחרון בעבודה עם הלשון בחוץ וחשבון מאוזן בקושי וממחר אתם מתחילים ״לחיות״ את גיל הפרישה. מזל טוב. חישוב מהיר (במהירות האפשרית בגיל הנוכחי) של הסכום ממנו אתם תחיו מביא לכם את התוצאה הבאה: הגרושים שהביטוח הלאומי משלם ובטוחים שמזה ניתן להתקיים (כמובן שהסכום יספיק להוצאות שוטפטת ללא חשמל, מים, שכירות, תרופות ותוך כדי הקפדה על תזונה מימית) + הכסף שהצטבר בקרן הפנסיה אותה ניהלה אחת מחברות הביטוח הגדולות שהשקיעה, הלוותה, שיחקה, קנתה, נפלה, מכרה ועשתה מה שמתחשק לה (וכל זה בחסות החוק כמובן) כדי ״להגדיל״ את הקרן ״בשבילך״ + כספים שחסכת בעצמך בכל מיני תוכניות חיסכון לטווח ארוך בבנק. כעת אתה יכול למות בשקט.

אם בכל זאת, מסיבה שלא ברורה לממשלה, אתה מתעקש להישאר בחיים, רצוי שתדע שיהיה לך קשה, אבל ממש קשה. בשנים הקרובות עומד לקרות משהו שהמוח היהודי לא חשב עליו עד הסוף: פיצוץ אוכלוסין. קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה לא מפריע לנו כל כך, אתם יודעים – אנשים באים לעולם. הבעיה שלנו היא לא באלה שבאים לעולם אלא באלה שלא הולכים ממנו. הרפואה המתקדמת, המודעות לשמירה על אורח חיים בריא, הטכנולוגיה, התזונה, ההאחזות בחיים: כל אלה מביאים לכך שאנשים פשוט לא מתים וזה דופק לנו את כל הכלכלה. לא מאמינים? הנה:
שנת 1955 – 85,200 איש מעל גיל 65
1965 – 157,900 איש
1975 – 277,400 איש
1985 – 378,000 איש
1995 – 537,500 איש
2005 – 693,100 איש
2015 – 882,800 איש
אנשים לא מתים מהר כל כך כמו פעם. לעזאזל!

אז מה בעצם עתיד לקרות?
אנשים מבוגרים מושלכים לפנסיה, מה שגורם להם להפסיק לעבוד ולייצר הכנסות למדינה לצד משיכת כספי הביטוח הלאומי. לצד חוסר ההכנסה, הם ממלאים את מסדרונות בתי החולים ויוצרים לחץ על המערכות מסביב. בעוד שהמדינה דבקה בסירובה להכיר בכך שהאוכלוסייה גדלה, האוכלוסייה המבוגרת, אלא שלא מחייכים למצלמה בעת שהם מוסרים לנכדים שלהם כדור בבריכת הקשישים באחד מבתי גיל הזהב הכה מאובטחים שלעולם לא יראו לכם את הקומות העליונות איפה שנמצאים הזקנים הסיעודיים כי זה-לא-בדיוק-מוכר, מנסה לשרוד ומתדרדרת לעוני מחפיר עד כדי מעשים נואשים. למשפחות העשירות יש כסף להחזיק את הזקנים שלהם בתנאי מחייה מצוינים או לפחות טובים ככל שהכסף הזמין מאפשר זאת. המשפחות העניות מחוץ לתמונה, והמשפחות ממעמד הביניים מנסות לצוף. אלא שמצליחות להחזיק בחיים את הקשישים ועצמם עד שהזקנים מרימים ידיים – יכולים לטפוח לעצמם על השכם. אלא שהקשישים גררו אותם אל מתחת לקו העוני – יכולים גם הם לטפוח לעמם על השכם שלא נטשו את הוריהם לעת זקנה. אלה שאין להזכירם, שהעדיפו לנטוש את האנשים שגידולו אותם בשעת הצורך – תמותו. 

אז מה הפתרון?
אין פתרון פשוט. כלומר יש, אבל זה אומר שכל מיני טייקונים למיניהם המחזיקים בחברות ביטוח המחזיקות בקרנות פנסיה המחזיקות בעתידם של הפנסיונרים, וכל המערכת מסביב שניזונה מהם, יהיו עשירים פחות. עד תחילת המאה העשרים פעלה בארה״ב קרן פנסיה בשם טונטין (המקורות מספרים על קרן שבכלל התחילה באירופה בתקופת המלכים). הרעיון של הקרן היה די פשוט – כל אדם בגיל פרישה מוזמן להצטרף לקרן. אותו פנסיונר היה משלם דמי הצטרפות ונכנס למאגר של אנשים אותם הוא לא מכיר. כעת שעון הזמן היה מתהפך וכולם היו ממתינים. למה המתינו?
האחרון שנשאר בחיים היה מקבל את כל הכספים של חבריו למאגר. השיטה יצאה מחוץ לחוק האמריקאי בעקבות גניבות ותחבולות, אך את הרעיון הזה ניתן לפתח ולהפוך לדבר הבא בפנסיה, אפילו יכולים לקרוא לה בשם גנאי כמו ״פנסיה חברתית״.

הרעיון החדש שהחל לתפוס תאוצה בקרב כלכלנים מעבר לים לא כזה ביזארי כמו שחושבים. מאגר של אנשים אנונימיים המנוהל על ידי עמותה חברתית ללא מטרות רווח (ומישהו צריך להגדיר מחדש לעולם המשפט ורואי החשבון את המונח ״ללא מטרות רווח״. ״אבל הם לא מחלקים דיבידנדים״ זה לא אומר שהמנכ״ל לא הרוויח השנה משכורת של 500 אלף אל אף שהחברה הציגה הפסדים). אותה עמותה תציע להצטרף לקרן הפנסיה החברתית תמורת סכום אחיד, נניח 20,000 ש״ח לפנסיונר לקבוצה של 100 איש המתקבצת באופן רנדומלי על ידי הגרלה. אנשי הקבוצה לא מכירים אחד את השני, והנתונים שלהם מוצפנים. הדבר היחידי המשותף להם הוא קבוצת הגיל הנעה סביב מקסימום 5 שנים הפרש. העמותה תקח את כל הכספים ותשקיע במשהו סולידי נניח אגרות חוב וכדומה. בסוף השנה, כל הרווחים אשר יופקו מאותה השקעה יחולקו בין כל חברי הקבוצה. אם במהלך השנה נפטרו מספר אנשים מחברי הקבוצה, הרווחים שלהם יחולקו בין אלו שנשארו בחיים ולא יבלעו בשביל לתדלק את חשבונות הבנק של הטייקונים. אתם מבינים, במקום שקרנות הפנסיה ירוויחו והעשירים יהיו עשירים יותר, לאנשים הקטנים יהיה סיכוי להתעשר. האם זה בסדר לעשות כסף ממוות של אנשים אחרים?
לא. אבל מה יותר גרוע – שהכסף יזרום לקופת הטייקון או שהוא יחולק בין שאר הקשישים ואף אחד לא יוכל להונות אתכם?

Putting_money_into_a_piggybank

חזיר פנסיוני. אילוסטרציה

אודות הבלוג של אלירן מלכי

דוקטורנט להיסטוריה בעל תואר שני (M.A) בממשל עם התמחות בשיווק פוליטי ותואר ראשון (B.A) בתקשורת וניהול עם התמחות בתקשורת שכנועית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברתי, כלכלי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s